הביתה 19-20.3.16

לחזור הביתה אחרי כמעט 4 חודשי טיול זה מורכב מאד מאד. מחד יש שמחה גדולה לחזור לראות את כל אהובנו שהשארנו מאחור ילדים נכדים משפחה וחברים, לחזור לביתנו ולפינה החמה. מאידך עצב גדול, אנו נפרדים מתקופה של חרות במלוא מובן המילה שמתאפיינת בנוודות שבה אין משמעות ליום ולילה ולסדר יום בכלל, אין משמעות לסמלים כאלה ואחרים שאנו אוספים במהלך חיינו, חיים בחוויה של "הכל פתוח" בלי חדשות ובלי מחויבות למדינה זו או אחרת כשכל יום העול המרכזי הוא לאן נלך מה נראה וכיצד נבלה. איך עוזבים את כל זה?

לימה 14-18.3.16

תחנה אחרונה.

הזדמנות לערוך את הקניות אותן התאפקנו במהלך הטיול כדי להימנע מסחיבת יתר. הזדמנות לחזור לעיר גדולה על כל המשתמע מכך. לימה היא כרך ענק של כ 10 מליון איש, כשליש מתושבי פרו גרים בה ובסביבתה. ככל עיר היא מחולקת לשכונות כשלכל אחת מאפיינים שלה וכעיר  אופיינית בדרום אמריקה , ניתן גם לחוש בהבדלי המעמדות המאד מאד חדים כשהבדלים אלה מביאים את האוכלוסיות העשירות להסתגר יותר ויותר בתוך איזורים המוגנים באמצעים רבים. בחרנו לגור בשכונת מירפלורס גם משיחות עם חברה בדרך וגם כי ראינו שמירב ההוסטלים ממוקמים בה. הסתבר כי הגענו לשכונה מערבית לכל דבר, בתים, רחובות, חנויות (כל המותגים) מסעדות, תרבות ובידור כשהשווקים מתוחמים לאזורים מאד מסוימים. כדי להכיר את לימה צריך המון המון ימים. טעמנו ממגוון קטן ממה שיש לה להציע.

ביום הראשון חרשנו את השכונה והשלמנו את רב הקניות שתכננו. ראינו בסיורינו על קיום הופעה של מוסיקה פרואנית באחת התיאטראות בעיר, והתענגנו עליה בערב.

מרכז לארקו

פרקאס- גשם של חול (בלשון הקצ'ואה) 12-13.3.16

כמה מוזר לראות מדבר נושק לאוקיינוס. אז זהו הנוף שבתוכו נמצאת פרקאס. עיירת חוף ששוכנת על חצי אי כנקודת מוצא לאיי הביסטאס Islas Ballestas, שיש המגדירים כ"גלאפגוס לעניים" (הגדרה של ישראלי קמצן) ובפתח שמורת הטבע רסרבה נסיונאל דה פרקאס.

איי הביאסטאס הם מושבה עצומה של בעלי כנף שונים ומיוחדים הפינגווינים מסוג הומבאלט ועד שקנאים, מגוון סוגי שחפים ואחרים שאת שמותיהם איננו מסוגלים לזכור. כמו כן מושבה של אריות ים שהמיוחד בו הוא בית יולדות למאות צאצאי אריות הים. האב כאילו שומר על הצאצאים ולמעשה מסתלבט בשמש הקיצית ואילו האם יוצאת לצוד מזון. החוויה הייחודית היתה לראות כיצד האמהות מלמדות את תינוקות אריות הים - לשחות.

יעל מנצחת תזמורת שקנאים:

ווקאצ'ינה-איקה 11-12.3.16

לפני הכניסה לכרך הגדול של לימה נשארו לנו מס' ימי טיול נוספים. התלבטנו האם להישאר במזג האויר החורפי או לרדת לחוף ולהנות שוב מטמפרטורות גבוהות יותר. כשנפלה ההחלטה "לחזור לקיץ" היו שתי אפשרויות, נסיעה לחופים בצפון פרו, ששמענו שהם מרתקים, או ירידה לאיקה ופאראקאס. בחרנו באפשרות השניה בשל הקרבה הגדולה יותר ללימה.

ווקאצ'ינה-איקה, נווה מדבר שסביבו דיונות ענק באזור החוף המדברי של פרו. עיירה קטנטונת הבנויה סביב לגונה קטנה וכל עיסוקה הוא בתיירות שמתמקדת בנסיון להעביר את חווית העוצמה שיש בדיונות מסביב, לתיירים שמגיעים.

ואראס וטרק סנטה קרוז 5-10.3.16

איזה מזל שהגענו לואראס ואיזה מזל שהחלטנו בכל זאת לבחור בטרק סנטה קרוז. הרווחנו חוויה מהממת. ואראס היתה סוג של הימור עבורנו. עוד בקוסקו עם מי שדיברנו הזהירו אותנו כי אנו עדין בעונה הגשומה ויתכן ולא נוכל לממש את תוכניותנו. העונה הגשומה באה לידי ביטוי בבקרים יבשים (יחסית) ובגשם שמתחיל מתישהו בשעות הצהרים ונמשך בדרך כלל עד השעות הקטנות של הלילה. ואראס היא בירת הטורקים של האנדים הגבוהים. מכאן יוצאים מס טרקים מפורסמים כמו הוואיווש (המקבילה הפרואנית לאנה פורנה בנפאל), הסנטה קרוז, לגונה 69 ועוד מאחר וואראס יושבת בין שני רכסים האחד קוקדיירה בלנקה והשני קורדיירה נגרה. שמורות טבע גדולות של האנדים Parque Nacional Huascaran ו הר נר.

ואראס קיבלה את פנינו במזג אויר ערפילי, לא ניתן היה לראות כלום מרכזי ההרים המקיפים אותה שבעצם חיזק את המידע שקיבלנו.

ואראס עצמה אינה עיר מלהיבה, העיר שוקמה לאחר רעידת אדמה של שנת 1970 אך היא מסבירת פנים נעימה ומאורגנת בנוחיות ליציאה לטרקים.

מאצ'ו פיצ'ו - 29.2-1.3

תעשיית מאצ'ו פיצ'ו עובדת כמנוע משומן היטב. לא הרבה דברים מתפקדים בצורה כל כך יעילה בפרו בפרט ובעולם השלישי בכלל. לאחר כמה ברורים החלטנו לצאת להרפתקה ליומיים ( ניתן לעשות גם ביום או כמובן יותר) באופן עצמאי ולא להיעזר באחת מ 500 הסוכנויות הנמצאות בקוסקו. לעיירת מאצ'ו פיצ'ו הנקראת גם אגווה קליינטס, ניתן להגיע רק ברכבת מאוייטטנבו - Ollantaytambo. הנסיעה לעיירה זו היתה במעין מונית שירות מקוסקו, יחד עם זוג סיניות שכנראה נמשיך לטייל איתם בסביבה. אך "חווית" מאצ'ו פיצ'ו מתחילה עם העלייה לרכבת.

קוסקו והעמק הקדוש 26-28.2 + 2-3.3

הגענו בבוקר לאחר נסיעת לילה מארקיפה. האוטובוס היה מפואר והחוויה היתה מתקנת. אלא שאין מה לעשות הדרכים מפותלות ומקשות על השינה גם כשהתנאים מפנקים. עם הגיענו לתחנה פנו אלינו מס סוכנים בנסיון למשוך אותנו להוסטלים מסוימים. מה לעשות...עם כל הנסיון בכל זאת התפתינו לנסוע לאחד המקומות ומצאנו דלת נעולה והוסטל אין. עם תרמילנו על כתיפנו יצאנו לחפש מקום. תוך כדי השוטטות מצאנו את עצמנו באיזור של ה "הוסטלים של הישראלים" קל לזהות את המקום מאחר והכל כתוב בעברית בנוסף להוסטלים גם חברות הנסיעות, המכבסה, השירות הרפואי ועוד ועוד. כנראה לא סתם ניתן למצוא בספרי הטיולים את האמירה כי "קוסקו היא מעין מושבה ישראלית".

קוסקו היתה בירת האינקה ועד היום הטיול בה ובסביבה הוא בדגש על השרידים הארכיאולוגים של תרבות זו בה ובסביבתה.