הגענו בבוקר לאחר נסיעת לילה מארקיפה. האוטובוס היה מפואר והחוויה היתה מתקנת. אלא שאין מה לעשות הדרכים מפותלות ומקשות על השינה גם כשהתנאים מפנקים. עם הגיענו לתחנה פנו אלינו מס סוכנים בנסיון למשוך אותנו להוסטלים מסוימים. מה לעשות...עם כל הנסיון בכל זאת התפתינו לנסוע לאחד המקומות ומצאנו דלת נעולה והוסטל אין. עם תרמילנו על כתיפנו יצאנו לחפש מקום. תוך כדי השוטטות מצאנו את עצמנו באיזור של ה "הוסטלים של הישראלים" קל לזהות את המקום מאחר והכל כתוב בעברית בנוסף להוסטלים גם חברות הנסיעות, המכבסה, השירות הרפואי ועוד ועוד. כנראה לא סתם ניתן למצוא בספרי הטיולים את האמירה כי "קוסקו היא מעין מושבה ישראלית".
קוסקו היתה בירת האינקה ועד היום הטיול בה ובסביבה הוא בדגש על השרידים הארכיאולוגים של תרבות זו בה ובסביבתה.
לאחר ההתמקדות שלנו הקדשנו את היום הראשון להיראות ראשונית עם העיר הקסומה הזו דרך הצטרפות לסיור free walk בעיר. גילינו את השילוב המדהים בין שרידי האינקה לבית הארכיטקטורה הקולוניאלית וכן תצפיות מכונת סאן בלאס. מרכז העיר יפהפה והעיר עצמה נעימה ו"מזמינה" נעים לשבת בפיאצה דה ארמס, הכיכר המרכזית ולהסתכל על העוברים ושבים, על ההתרחשויות השונות ועל הכיכר והסובב אותה ונעים להסתובב ברחובות העיר גם ללא מטרה מיוחדת. לכל זה תרם גם מזג האויר שהאיר לנו פנים וגם אם טפטף פה ושם זה היה לכמה דקות ולאחריהם הגיחה השמש שוב.
המשכנו במסע בין מס' סוכני נסיעות כדי להכיר ולקבל מושג על הסביבה ועל מאצ'ו פיצ'ו, וכמו כן באמצעות שיחות עם חברה ישראלים שפגשנו , הבנו מהר מאד כי נלמד ונכיר את המקום באופן עצמאי.
למחרת הרווחנו את ארוע סיום הקרנבל בקוסקו ומשם המשכנו למקדש השמש קוריקנצ'ה, המקדש החשוב ביותר שבנו האינקה בקוסקו. בשונה מהרגלנו החלטנו להיעזר בהדרכה מקומית. אך כמו שקורה לנו לעיתים קרובות, לא נשאר לנו מהסיפורים הרבה.
סיום הקרנבל:
עשינו שני טיולים בעמק הקדוש (בנוסף למאצ'ו פיצ'ו)
האחד היה לארבעה אתרים של שרידים ארכיאולוגים הקרובים לקוסקו. לקחנו אוטובוס שנקרא קולקטיבו ( אוטובוס מקומי) ונסענו 8 ק"מ עד לאתר הרחוק ביותר מקוסקו שנקרא טמבומצ'אי ומשם צעדנו ברגל עד קוסקו כשאנו עוברים כל פעם באתר אחר. הצעידה היא כולה בירידה ובנוף הררי מרהיב כך שהרווחנו יום מרתק.
טמבומצ'אי , האתר הראשון, שנקרא גם " המרחצאות של האינקה" הינו שרידים של אגן טבילה טיקסי.
כשנבנתה קוסקו, היא נבנתה בצורת פומה כשאתר זה נחשב הראש של החיה.
החשש שהיה לי בתחילה כי הן תהיינה נוקשות מדי בטיול, הופרך לחלוטין. היה מקסים איתן וגילינו כי עיסוקן המרכזי הינו תיעוד עצמי על רקע הנוף ותיעוד של כל צעד שהן עושות, החל מקניית תירס ועד לצילום שימוש בשר אלפקה וכרטיסי הכניסה לכל אחד מהאתרים.
התחלנו את הבוקר באתר העתיקות בפיסאק המתנשא בהוד מעל הכפר. האתר כולל טרסות רבות לאורך המדרונות מקדשים ואזורי פולחן ואף שטח צבאי.
המשכנו משם לאויאנטייטמבו. גם מבצר זה כקודמו שוכן על צלע של הר, שבנוסף להיותו מבצר שימש גם הוא כמתחם טקסים.
כניסה למרחבי העתיקות בכל אחד מהאתרים מלווה תמיד במעבר דרך שוק צבעוני וססגוני בו הרוכלים והרוכלות מנסים למכור שוב ושוב אותם סוודרים, קפוצ'ונים, תיקים, בובות, מחזיקי מפתחות ובמקרה של המבצרים בשל הטיפוס התלול שכרוך בטיול בכל אחד מהם, מוכרים גם מקלות הליכה.
לאחר שני אתרים אלה לקחנו לעצמנו פסק זמן מהאתרים הארכיאולוגים ונסענו למוראי וסלינאס
מוראי, הינו שטח של טרסות ששימשו את בני האינקה לחקלאות. אך בשונה מהמקומות האחרים הטרסות פה מסודרות ב 360 מעלות.
סלינאס הינו אתר ליצור מלח השייך לכפר מאראס. כל משפחה מקבלת בריכה בה היא מיצרת את המלח אותו משווקים במקום וברחבי פרו. הגרעיני תירס אותם מחשבים במלח המוכרים במקום, מצויינים.
את הסיור סיכמנו בצ'ינצ'רו, האמת שבשלב זה כבר בקושי זזנו. מסתבר שיש גבול ליכול הקליטה האנושית. הרגשנו כי אנו צועדים בכוח האנרגיה וכדי לסמן v ולחזור.
האתר הוא אתר ארכיאולוגי נוסף שכלפי חוץ נראה מרשים פחות מכל האחרים שעברנו. מה שהיה מורגש מאד במקום זה ריבוי ועלחם. כנראה האתר בבניה☺.
זהו, נשארו מס' שעות להיפרד מהעיר ולהתארגן לתזוזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה