איזה מזל שהגענו לואראס ואיזה מזל שהחלטנו בכל זאת לבחור בטרק סנטה קרוז. הרווחנו חוויה מהממת. ואראס היתה סוג של הימור עבורנו. עוד בקוסקו עם מי שדיברנו הזהירו אותנו כי אנו עדין בעונה הגשומה ויתכן ולא נוכל לממש את תוכניותנו. העונה הגשומה באה לידי ביטוי בבקרים יבשים (יחסית) ובגשם שמתחיל מתישהו בשעות הצהרים ונמשך בדרך כלל עד השעות הקטנות של הלילה. ואראס היא בירת הטורקים של האנדים הגבוהים. מכאן יוצאים מס טרקים מפורסמים כמו הוואיווש (המקבילה הפרואנית לאנה פורנה בנפאל), הסנטה קרוז, לגונה 69 ועוד מאחר וואראס יושבת בין שני רכסים האחד קוקדיירה בלנקה והשני קורדיירה נגרה. שמורות טבע גדולות של האנדים Parque Nacional Huascaran ו הר נר.
ואראס קיבלה את פנינו במזג אויר ערפילי, לא ניתן היה לראות כלום מרכזי ההרים המקיפים אותה שבעצם חיזק את המידע שקיבלנו.
ואראס עצמה אינה עיר מלהיבה, העיר שוקמה לאחר רעידת אדמה של שנת 1970 אך היא מסבירת פנים נעימה ומאורגנת בנוחיות ליציאה לטרקים.
אנו הקדשנו את היום הראשון (הגענו באוטובוס לילה מלימה, לאחר טיסה מקוסקו והתמקמנו בהוסטל נחמד,אקילפו, מול השוק הגדול) לבדיקה של הפעילויות מהאטרקציות האפשריות. ברצון המרכזי שלנו היה לחוות את האנדים הגבוהים ואת עוצמתם.
את המידע הראשון קיבלנו מבעל האכסניה. גם הוא המליץ לצאת לטרקים יומיים בשל ההימור לגבי מזג האויר והראות, אך אנחנו עדין לא ויתרנו על האפשרות לצאת לשטח למס ימים בטרק סנטה קרוז ( הוואיווש עדים היה סגור כך שהתלבטות אחת נחסכה מאיתנו). בעל האכסניה אמר כי עלות טרק סנטה קרוז עומדת על מחיר של 230 usd לאדם בקבוצה של מינימום 7 אנשים, אך לו אין קבוצה.
החלטנו לצאת לשופינג ולחוש את השטח. גילינו כי בחברות "ברחוב" מחיר הטרק עומד על 100 usd וכדי לשכנע אותך לצאת הם מיד מורידים את המחיר ל 90 usd. היה יום שבת. ידענו שלפנינו חצי יום בלבד כשבראשון לא יהיה עם מי לדבר. חששנו קצת מיציאה חפוזה עם חברה קקיונית ובמחיר כל כך זול כשמדובר על 4 ימים ו 3 לילות. לאף אחת מהחברות היקרות (ועברנו אצל כולן) לא היתה קבוצה לראשון או שני. ברגע של יאוש מה החלטנו לעבור אצל עוד חברה אחת (זולה) שלא מסומנת בשום מדריך ואתר. האיש נראה אמין , קיבלנו הסבר על המסלול, שמענו על הקבוצה שמתגבשת וחשבנו שלא יכול להיות שכולם חסרי אחריות ולוקחים טיול זול וברגע אחד החלטנו לקחת את ההימור ולצאת. היציאה מתוכננת היתה ליום שני, אך תוך כדי השיחה הוא הודיע לנו כי הקבוצה יוצאת למחרת, היינו יום ראשון. בדקנו את הציוד שנותן, ביקשנו אוהל גדול ושני מזרונים והתפללנו שזה אכן מה שנקבל , הובטח להו כי החמר דואג לבניית האוהל ופרוקו ותפקידנו היחיד הור לצעוד. לאחר סגירות אחרונות רצנו להתארגן.
השעה היתה בסביבות 15:00, היום היה עדין יפה אך לא עברה שעה התקרבנו לאכסנייה ומזג האויר השתנה ב 180 מעלות. ארובות השמיים נפתחו ומטח גשם שזקני העיר לא זוכרים החל לרדת (מרסלו בעל האכסניה רץ לצלם). באותו רגע שאלנו את עצמנו האם אכן היינו סוגרים יציאה זו לו הגשם היה תופס אותנו בסוכנות הנסיעות...
טרק סנטה קרוז עובר באנדים הגבוהים, Parque Nacional Huascaran ההליכה כוללת מעבר בעמקים כשסביב להם הרים המגיעים לגובה של מעל 6000 מ', מעבר לאורך לגונות שונות, טיפוס למעבר הרים בגובה 4750 והירידה חזרה ומעבר בכפרים שניתן להגיע אליהם ברגל או ברכיבה על בהמות משא שונות.
המראות המיוחדים במינם, עוצרי נשימה ממש.
האיסוף מהאכסניה היה בשעה 6 כשלפנינו כ 3 שעות של נסיעה לנקודת ההתחלה בכפר Cashapampa בגובה של 2900 מ'. עם הגעת הציוד והמדריכה (פעם ראשונה בדרום אמריקה שנפגשנו עם מדריכה ולא מדריך), התחלנו לצעוד. היום הראשון כלל שעתיים של עליה מתונה ובהמשך שעתיים נוספות שהיו בין מישור לבין עליה מתונה יותר. סה"כ טיפסנו כ 450 מ'.
תחילת הדרך היתה במזג אויר ערפילי ללא יכולת לראות את פסגות ההרים, אך בהמשך החל לרדת גשם שהלך והתעצם ככל שהתקרבנו למחנה. את האוהל (שהובטח לנו כי יבנה ע"י החמר), בנינו בגשם שוטף ללא ידיעה ברורה איך להקימו. בשלב מסוים הגיעה עזרה אלא שהאוהל כבר היה מוצף במים ואנו נאלצנו לנקזם בעזרת כוס כמו מסירה טובעת. מיותר לציין שבגדינו היו ספוגים במים אותם ידענו שנצטרך ללבוש גם למחרת. סט הבגדים החם והיבש עליו שמרנו מכל משמר סייע לנו לעבור את הלילה בחמימות יחסית. בשל הגשם שנמשך כל הלילה מיקי ואני המצאנו לנו Banyo privato ☺.
היום השני
גם בבוקר יום זה קמנו למזג אויר ערפילי. הדרך כולה היתה קלה יחסית, מישור ועליה מתונה, עברנו לגונות מדהימות והצלחנו להגיע למאהל לפני תחילת הגשמים.
ההפתעה הגדולה היתה ביום השלישי, היום בו היינו מתוכננים לעבור את "מעבר ההרים" עליהתלולה של כ 3 שעות (כך נאמר לנו) ובהמשך ירידה של כ 1000 מ' עד למאהל (כ 6 שעות נוספות). לצורך כך קמנו כבר ב 05:00 בוקר. כשיצאנו מהאוהל קולות השמחה עלו מכל עבר. פסגות ההרים היו פתוחים לגמרי ללא ערפילים
זה היום ממנו חששתי ביותר. זו לנו הפעם הראשונה שאנו מטפסים בגבהים כאלה דהיינו מ 4260 ל 4750.
עשינו את הדרך בקצב שלנו כשמיקי מאחורי מדרבן. אין ספק כי הנופים הפתוחים סייעו אך היו רגעים בהם הרגשתי כי אין ביכולת לעשות ולו צעד אחד נוסף. כל מסוק שעבר בשמיים (ולא עברו הרבה) קיוויתי כי בא להציל אותי. לא האמנתי שהסיום יגיע בשלב מסוים ואין לתאר את הפתעתנו כשגילינו את כל המטיילים מחכים לנו כשעברו למעשה רק שעתיים ועשרים. דמעות עמדו בעיני לנוכח השלט שהראה על המעבר - Punta union, והייתי גאה בעצמנו שהצלחנו לעשות זאת בזמן טוב (גם אם כי הגענו אחרונים).
עם הגיענו למחנה החלטנו להתפנק. לצד המאהל היה רפיוחו, מעין אכסניה שאיפשרה לעבור את הלילה האחרון ואף לנוח מהיום הארוך והמתיש בתנאים קצת קצת יותר טובים. היום המשיך להאיר לנו פנים וחשבנו כמה שעות בחוץ אל מול הנוף הפראי.
המקום נקרא Vaqueria.
היום הרביעי המשיך להיות בהיר חיפה. הצעידה היתה קצרה ויפה, ועברה בין כפרים אוטנטים. נקודת הסיום היתה בכפר שנקרא Cebollapampa, בעצם המקום הראשון אליו יכול רכב להגיע.
תרנגול ההודו שקיבל את פנינו עם הכניסה לכפר האחרון.
ואלה כלבי הטרק שבכל פעם מלווים קבוצה לאורך הטרק וגם אותנו.
הדרך חזרה לואראס ארכה כ 5 שעות ועברה בנופים מדהימים כולל עליה נוספת לגובה של כ 4700 מ' ואחכ ירידה וכל זאת כשתהום פעורה לצידנו ואינספור מפלים ניגרים מההורים סביבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה