תעשיית מאצ'ו פיצ'ו עובדת כמנוע משומן היטב. לא הרבה דברים מתפקדים בצורה כל כך יעילה בפרו בפרט ובעולם השלישי בכלל. לאחר כמה ברורים החלטנו לצאת להרפתקה ליומיים ( ניתן לעשות גם ביום או כמובן יותר) באופן עצמאי ולא להיעזר באחת מ 500 הסוכנויות הנמצאות בקוסקו. לעיירת מאצ'ו פיצ'ו הנקראת גם אגווה קליינטס, ניתן להגיע רק ברכבת מאוייטטנבו - Ollantaytambo. הנסיעה לעיירה זו היתה במעין מונית שירות מקוסקו, יחד עם זוג סיניות שכנראה נמשיך לטייל איתם בסביבה. אך "חווית" מאצ'ו פיצ'ו מתחילה עם העלייה לרכבת.
הצלחנו למצוא דיל טוב לרכבת מיוחדת שלה חלונות פנורמיים ומשלבת כיבוד והוואי תוך כדי הנסיעה. המרחק שהרכבת אמורה לעבור הוא 44 ק"מ אותו היא עושה בשעה וחצי. הנוף הנשקף בדרך מדהים וכולל צוקים שסופם לא נראה, יערות גשם ונהר האורבמבה ששוצף וגועש ומלווה לאורך כל הדרך עד אגווה קליינטס.הגענו לעיירה קסומה כמו באגדות.כאילו מצאה איזושהי פיסת אדמה שטוחה בים הצוקים הכלולים והאינסופיים והתיישבה בה, כשההרים הסובבים אותה נותנים תחושה מחבקת.
מאחר וכרטיס הכניסה שלנו לאתר מאצ'ו פיצו היה ליום המחרת היה לנו זמן רב אותו ביום הראשון, אותו הקדשנו לשוטטות בעיירה וגילינו שהיא כולה בנוייה סביב "תעשיית מאצ'ו פיצ'ו". מכל עבר אכסניות ומלונות לכל כיס וכך גם המסעדות המנסות בכל דרך לגרום לך לבחור להתיישב אצלם. במהלך השוטטות בעיר טיפסנו לאורך הנהר והגענו למעיינות חמים שעל שמם נקראת העיירה.
ישבנו בכיכר המרכזית הציורית והתבוננו העוברים ושבים: קוריוז- אהבנו מאד לראות את הקידמה בעיר, הפרדת הפסולת במיטבה - שלושה פחים בו הציבור מוזמן להשליך את הפסולת שלו בהתאם לסוג. כמו כן, עובדי נקיון מטאטאים ומנקים ללא הפסק את השטחים הציבוריים. זמן הישיבה הממושך איפשר לנו לראות את עובדת ההריון אוספת את הפסולת מתוך הפחים, וראה זה פלא כל הזבל משלושת הפחים השונים נכנס לתוך שקית פלסטיק אחת.
מאצ'ו פיצ'ו הינו אחד מהאתרים הגדולים והשמורים ביותר של שרידי תרבות האינקה, שכוללת מגורים, חקלאות בטרסות, איזורי פולחן שונים ואף בית כלא. אחת הסיבות שסייעו לאתר להישמר בצורתו היתה העובדה שלא היה ידוע לספרדים שכבשו את האזור ופגעו בשרידי התרבות בכל מקום אליו הגיעו וכן כי התגלה רק בתחילת המאה הקודמת כשילד מקומי הוביל ארכיאולוג אמריקאי למקום.
עלינו עם אוטובוס בסביבות 6:00 ( ההסעות מתחילות מ 5:30 ) ואחרי 25 דקות של עליה רצופה הגענו לאתר. בכניסה הצגנו כרטיסי כניסה לאתר ודרכונים וקיבלנו את מפת האתר.
כבר בכניסה לאתר התרשמנו מהעוצמה של המקום, כל התיישבות האינקה משתרעת על שטח רחב של מבנים, כשסביבה טרסות מדויקות ומסודרות לגידולים שונים, וכל זה מוקף צוקים גבוהים מאוד אפופי ערפלים, זנחנו את הרעיון לקחת מדריך מאחר ומניסיון קודם הבנו שאנו שוכחים מהר את כל החרטות שהם מספרים לנו, ובטח בנושאי פולחן שמימנו יש לי דחיה
עמוקה, אבל עשינו שעורי בית וקראנו מהספר. בעקבות זאת בחרנו במסלול שמוביל אותנו הישר לבקתת השומר
עד שהגענו לנקודת הכניסה לטיפוס להוואינה פיצ'ו huayna picchu, שהוא ההר החולש על האתר בחלקו הדרומי, ומופיע בכל התמונות המפורסמות.
הטיפוס לפסגה של ההר מוקצבת לארבעה מאות איש ביום, אנו נרשמנו מראש כדי להרויח תצפית טובה על האתר וכמו כן על כל הסביבה הכוללת את שרשרת הרי האנדים ולמרגלותיהם נהר אורבמבה הגועש.
ההר הינו חלק מאתר המאצ'ו פיצ'ו, ובפסגתו מצוי מקדש לפולחן לאלי האינקה. בתכנון המדרגות לא נתנו על הדעת את לתקנים סטנדרטים של מדות המדרגה לפיכך העליה של ארבע מאות המטר - היתה מפרכת, אך מתגמלת כי הנוף הנשקף ממנה היה עוצר נשימה. עצרנו בסביבות הפסגה במספר מקומות כדי לשבת ולהנות מהנוף המרהיב.
הירידה מההר היתה כבר ספור אחר...
ההר התלול ומראשו יורדות מדרגות תלולות בשפוע ההר, בקו ישר למטה, מצד אחד קיר ללא אפשרות אחיזה ומצד שני תהום. החברה הצעירים דילגו כמו עיזים לעומתם אנכי, הייתי זהיר, ירדתי מדרגה מדרגה על התחת, בחשש מסוים. אחרי כחמישים מטר גובה הסתיים הסיוט והירידה הפכה לנורמלית.
לאחר כשש,שבע שעות באתר שמנו פעמינו חזרה לכפר אגואה קליינטס כשהפעם עשינו את הדרך ברגל כשרובה עוברת ביערות גשם.
צוות המלצרים הפך לצוות בידור: מופע ריקוד בליווי תלבושת טיפוסית
החוויה העוצמתית הזאת קצת נפגמת בגלל התחושה שמסביב לאתר התפתחה תעשיה של מסחטת כסף שאינה עומדת בפרופורציה לשום אתר בו ביקרנו עד כה, שלא לדבר ליוקר המחיה בפרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה