פבלו נרודה (משורר צ'יליאני זוכה פרס נובל לספרות 1971) הטיב לתאר את העיר כשכתב: "ואלפראיסו, כמה את מגוחכת... לא סרקת את שערך, מעולם לא הספקת להתלבש, החיים תמיד הפתיעו אותך". נרודה לא היה האומן היחיד שנשבה בקסמיה של עיר הנמל המשוגעת, משוררים ציירים ופילוסופיפ נמשכו לעיר תמיד, ולצד האוכלוסיה של מלחים, פועלי נמל וזונות, השרו בעיר הנמל אוירה מחוספסת, של 'הכל הולך'.
ציטוט זה הינו הפתיח המופיע בלונלי פלנט על העיר, בחרנו הפעם לפתוח כך משתי סיבות:
האחת, מאחר ואנו מסכימים עם כל מילה.
השניה, כי באחד מהסיורים המאורגנים (free walks & walk for tips) בהם השתתפנו בעיר גילינו כי התאור של ואלפראיסו כאשה פרועה שלא הסתרקה הינו תאור בו משתמשים גם אנשי המקום.
העיר התחילה כנמל לחוף האוקינוס השקט והיתה לנקודה מרכזית למעבר סחורות שעברו מכיף הורן, דר' אפריקה דרך ואלפאראיסו ומשם בדרך היבשה לשאר היבשת ולמערב ארה"ב. העיר לא תוכננה כעיר ונקראה בתחילתה פוארטו "נמל" ומכאן צביונה הייחודי.
כיום משתרעת העיר מלבד לחוף הים במפרץ דמוי פרסה, גם על גבי 45 גבעות יפיפיות המחוברות ביניהן במדרגות ובמבוכים, מזכיר מאוד את "סולמות וחבלים". כמו שאפשר לדמיין את התוהו ובוהו שהיא בנויה, גם הבתים בעלי צורות המתאימים לתצורת המגרש, כל בית צבוע בצבע משוגע אחר ובנוסף העיר מעוטרת רובה ככולה בציורי קיר חוקיים/ולא חוקיים, יפים וכאלה שמתריסים.
בקיצור, איך שדרכה כף רגלינו בעיר והתחלנו בטיפוס על הגבעות (עם/בלי מוצ'ילות) נשבינו ביופיה הפראי של העיר, ומרגע שהורדנו את המוצ'ילות - לא הפסקנו לצלם.
העיר הרומנטית הזאת מקבלת יופי מיוחד בכל שעות היום ובמיוחד בשקיעה.
כמו כן העיר צוידה בתחילת התפתחותה ב18 פוניקולורים ש8 מהם עובדים והשאר בשיפוצים.
המפה של חלקה הצמוד לחוף של ואלפה
תמונה של אחת הגבעות ממרפסת ההוסטל שלנו הממקום בגבעת אלגרה
סיור שהשתתפנו במסגרת free walk
הפוניקולר/האסנסור
הבית של פבלו נרודה יושב על גבעת פלורידה מעל גבעת בייאביסטה, בית יפהפה, מינימלסטי עם נוף מדהים לגבעות אחרות ולמפרץ, התמונות במצלמה השניה.
מירדורים המשקיפים למפרץ
ועוד ציורי קיר, הם קוראים לאומנותיים "מיורלס" ולמחאתיים "גרפיטי". חלק מהמיורלס צולמו בסיור שעשינו במוזאון פתוח בגבעת ביאויסטה שהוא למעשה סיור רחוב בין 20 מיורלס שצוירו ע"י אומנים סטודנטים במסגרת מיזם עירוני ב- 1992.
ואלפאריסו הלואי ונחזור אליך...
ציטוט זה הינו הפתיח המופיע בלונלי פלנט על העיר, בחרנו הפעם לפתוח כך משתי סיבות:
האחת, מאחר ואנו מסכימים עם כל מילה.
השניה, כי באחד מהסיורים המאורגנים (free walks & walk for tips) בהם השתתפנו בעיר גילינו כי התאור של ואלפראיסו כאשה פרועה שלא הסתרקה הינו תאור בו משתמשים גם אנשי המקום.
העיר התחילה כנמל לחוף האוקינוס השקט והיתה לנקודה מרכזית למעבר סחורות שעברו מכיף הורן, דר' אפריקה דרך ואלפאראיסו ומשם בדרך היבשה לשאר היבשת ולמערב ארה"ב. העיר לא תוכננה כעיר ונקראה בתחילתה פוארטו "נמל" ומכאן צביונה הייחודי.
כיום משתרעת העיר מלבד לחוף הים במפרץ דמוי פרסה, גם על גבי 45 גבעות יפיפיות המחוברות ביניהן במדרגות ובמבוכים, מזכיר מאוד את "סולמות וחבלים". כמו שאפשר לדמיין את התוהו ובוהו שהיא בנויה, גם הבתים בעלי צורות המתאימים לתצורת המגרש, כל בית צבוע בצבע משוגע אחר ובנוסף העיר מעוטרת רובה ככולה בציורי קיר חוקיים/ולא חוקיים, יפים וכאלה שמתריסים.
בקיצור, איך שדרכה כף רגלינו בעיר והתחלנו בטיפוס על הגבעות (עם/בלי מוצ'ילות) נשבינו ביופיה הפראי של העיר, ומרגע שהורדנו את המוצ'ילות - לא הפסקנו לצלם.
העיר הרומנטית הזאת מקבלת יופי מיוחד בכל שעות היום ובמיוחד בשקיעה.
כמו כן העיר צוידה בתחילת התפתחותה ב18 פוניקולורים ש8 מהם עובדים והשאר בשיפוצים.
המפה של חלקה הצמוד לחוף של ואלפה
מירדורים המשקיפים למפרץ
ועוד ציורי קיר, הם קוראים לאומנותיים "מיורלס" ולמחאתיים "גרפיטי". חלק מהמיורלס צולמו בסיור שעשינו במוזאון פתוח בגבעת ביאויסטה שהוא למעשה סיור רחוב בין 20 מיורלס שצוירו ע"י אומנים סטודנטים במסגרת מיזם עירוני ב- 1992.
ואלפאריסו הלואי ונחזור אליך...
יעל ומיקי יקרים, נהנית מכם ואיתכם. הגרפיטי הנופים הצבעים אתם באמת יחידים ומיוחדים.
השבמחקאוהבת המון ומתגעגעת אורלי
מצטרפת לאורלי. יעל רעיון ליישם את ציורי הקיר כפרויקט. מדהים
השבמחקהמשיכו להנות ולשתף אותנו. נהנים מכל רגע
חיבוקים