עם ההתקדמות בטיול אנחנו מעיזים/חסרי אחריות יותר ויותר
הגענו לפוקון ב 20:30 ב 8.1 בלי ידיעה היכן נישן ומתוך אמונה כי נסתדר... שהרי עד עכשיו זה הוכיח את עצמו, בחוץ עוד לא ישנו. לאחר התארגנות קלה החלטנו לחפש את לשכת המידע לתיירים, כדי לקבל מידע על הוסטלים בעיר, אלא שגם הם היו כבר סגורים. נשאר לנו להתחיל לעבור בין הרחובות מהוסטל להוסטל (עם המוצ'ילות עלינו) ולקוות שגם הפעם נמצא מהר כמו בפעמים הקודמות. אלא שלכל הוסטל שהגענו, "no hai lugar" או אין מקום... הלילה החל לרדת ועם החיפוש הבנו כי הגענו לעיר יום לפני ארוע ספורט מרכזי המתרחש בו. תחרות של חצי איש הברזל, בו משתתפים למעלה מ1500 ספורטאים מצ'ילה והעולם. כלומר העיר צריכה למצוא פתרונות שיכון להם ולכל המלווים ובני המשפחה שהגיעו איתם. באחד השלבים בהוסטל מלא ישראלים, השארנו את התרמילים כדי להקל על החיפוש... והמשכנו. כדי לקצר, לאחר עוד כמה נסיונות הגענו למה שנקרא hospidaje- ארוח בבתים של אנשים. הצלחה בסוג כזה של ארוח תלויה המון במשפחה אליה אתה נופל. הגענו לזוג שכנראה היינו האורחים הראשונים שהיו אצלם. החדר היה סביר, אך כל השאר בחרנו לא לראות. השעה היתה 22:30 וכל שרצינו הוא חצי פיינט של בירה ולשים את הראש באיזשהו מקום. הזוג כל כך שמח שבחרנו להישאר שלא הפסיק להתרוצץ סביבנו, לנקות ולהפוך את המקום האומלל לסביר.
מזל שהיינו עייפים, נפלנו גמורים. למחרת, לאחר ארוחת בוקר בה הם ישבו והסתכלו עלינו אוכלים, החלטנו לפתוח את היום בחיפוש אחר מקום חלופי.
מצאנו מקום קסום!!!!!!!
פוקון, עיירה ציורית השוכנת במקום אידאלי לחופו של אגם גדול ומקסים, ולמרגלות הר געש פעיל הוויאריקה שמרחוק מזכיר את הפוג'י סאן ביפן ועליו נדבר בהמשך.
העיירה חיה על תיירות בשל האטרקציות הרבות שמספקים לצעירים, כגון רפטינג פראי (מסיפורים), מצנחי רחיפה, ושגעונות נוספים.
אבל למחרת הגעתינו העיירה הייתה כמרקחה, התחילו ההכנות לאיש הברזל שכללו תכונוה רבה של ספורטאים שעשו הפגנת נוכחות בסיבוב של כל רוכבי האופניים, ואח"כ ריצות ורכיבות חימום של המשתתפים. טיילנו בעיירה, מצאנו חברה לטיפוס על הוויאריקה, טיילנו באיזור האגם ובתצפית על העיר ממרומי בית הקברות המקומי ובעיקר ספגנו את אווירת הטרום קרנבל.
למחרת התעוררנו לקול רמקולים המכריזים על המשתתפים במרוץ ומעודדים אותם, יצאנו לרחובות וליווינו את המשתתפים במקומות שונים והשתתפנו באווירה הספורטיבית - היה כיף גדול, ולעיתים קנאה קלה בהרגשת הנצחון של המסיימים את המרוץ הקשה(סמי איש הברזל).
הוויאריקה - יצאנו בשבע בבוקר שמונה טיילים ושלושה מדריכים מצוידים בביגוד ובאביזרים שסופקו ע"י החברה. גובה ההר 2800 מ', עם הרכב הגענו לגובה של 1400 מ' ועם רכבל התקדמנו עוד 400 מ' ואת ההמשך עשינו בעליה חדה עם גרזני שלג, הטיפוס היה ארוך ומייגע ולפעמים היה מפחיד להסתכל לנוף למרגלות ההר אף על פי שבחלק מהזמן חלקו היה מכוסה עננים.
סוף סוף הגענו ל100 מ' האחרונים שאותם טיפסנו עם בגדים מיוחדים, כפפות ומסכה לאף. עלינו על השפיץ בחלקו העליון הוא היה סלעי מכוסה אבנים פריכות ולכן היה חשש מהידרדרות אבנים על/של מטפסים אחרים.
הגענו לפסגה מראה מפעים של אגן הר געש שמחלקו עולים גזים רעילים שהסבירו לנו מדוע ספקה לנו מסכה פילטר לאף, צילמנו מספר צילומים התרשמנו מהתצפית לעמק ובעיקר ברחנו מהגזים הרעילים/הבלתי נסבלים.
הירידה כבר הייתה סיפור אחר, ממנה פחדתי בהתחלה אבל מהר מאוד למדתי להנות. התחלנו את הירידה ב2700 וגלשנו על התחת עם ישבן פלסטיק עד 1200 מ' - היה כיף שכרגיל נגמר מהר.
עוד לא הספקנו להתאושש מהחוויה וכבר החלנו את ההכנות לעזיבת פוקון לטובת ואלפראיסו ששרש שמה מ Paradise Valley ועליה נכתוב בדף הבא...
הגענו לפוקון ב 20:30 ב 8.1 בלי ידיעה היכן נישן ומתוך אמונה כי נסתדר... שהרי עד עכשיו זה הוכיח את עצמו, בחוץ עוד לא ישנו. לאחר התארגנות קלה החלטנו לחפש את לשכת המידע לתיירים, כדי לקבל מידע על הוסטלים בעיר, אלא שגם הם היו כבר סגורים. נשאר לנו להתחיל לעבור בין הרחובות מהוסטל להוסטל (עם המוצ'ילות עלינו) ולקוות שגם הפעם נמצא מהר כמו בפעמים הקודמות. אלא שלכל הוסטל שהגענו, "no hai lugar" או אין מקום... הלילה החל לרדת ועם החיפוש הבנו כי הגענו לעיר יום לפני ארוע ספורט מרכזי המתרחש בו. תחרות של חצי איש הברזל, בו משתתפים למעלה מ1500 ספורטאים מצ'ילה והעולם. כלומר העיר צריכה למצוא פתרונות שיכון להם ולכל המלווים ובני המשפחה שהגיעו איתם. באחד השלבים בהוסטל מלא ישראלים, השארנו את התרמילים כדי להקל על החיפוש... והמשכנו. כדי לקצר, לאחר עוד כמה נסיונות הגענו למה שנקרא hospidaje- ארוח בבתים של אנשים. הצלחה בסוג כזה של ארוח תלויה המון במשפחה אליה אתה נופל. הגענו לזוג שכנראה היינו האורחים הראשונים שהיו אצלם. החדר היה סביר, אך כל השאר בחרנו לא לראות. השעה היתה 22:30 וכל שרצינו הוא חצי פיינט של בירה ולשים את הראש באיזשהו מקום. הזוג כל כך שמח שבחרנו להישאר שלא הפסיק להתרוצץ סביבנו, לנקות ולהפוך את המקום האומלל לסביר.
מזל שהיינו עייפים, נפלנו גמורים. למחרת, לאחר ארוחת בוקר בה הם ישבו והסתכלו עלינו אוכלים, החלטנו לפתוח את היום בחיפוש אחר מקום חלופי.
מצאנו מקום קסום!!!!!!!
פוקון, עיירה ציורית השוכנת במקום אידאלי לחופו של אגם גדול ומקסים, ולמרגלות הר געש פעיל הוויאריקה שמרחוק מזכיר את הפוג'י סאן ביפן ועליו נדבר בהמשך.
העיירה חיה על תיירות בשל האטרקציות הרבות שמספקים לצעירים, כגון רפטינג פראי (מסיפורים), מצנחי רחיפה, ושגעונות נוספים.
אבל למחרת הגעתינו העיירה הייתה כמרקחה, התחילו ההכנות לאיש הברזל שכללו תכונוה רבה של ספורטאים שעשו הפגנת נוכחות בסיבוב של כל רוכבי האופניים, ואח"כ ריצות ורכיבות חימום של המשתתפים. טיילנו בעיירה, מצאנו חברה לטיפוס על הוויאריקה, טיילנו באיזור האגם ובתצפית על העיר ממרומי בית הקברות המקומי ובעיקר ספגנו את אווירת הטרום קרנבל.
למחרת התעוררנו לקול רמקולים המכריזים על המשתתפים במרוץ ומעודדים אותם, יצאנו לרחובות וליווינו את המשתתפים במקומות שונים והשתתפנו באווירה הספורטיבית - היה כיף גדול, ולעיתים קנאה קלה בהרגשת הנצחון של המסיימים את המרוץ הקשה(סמי איש הברזל).
הוויאריקה - יצאנו בשבע בבוקר שמונה טיילים ושלושה מדריכים מצוידים בביגוד ובאביזרים שסופקו ע"י החברה. גובה ההר 2800 מ', עם הרכב הגענו לגובה של 1400 מ' ועם רכבל התקדמנו עוד 400 מ' ואת ההמשך עשינו בעליה חדה עם גרזני שלג, הטיפוס היה ארוך ומייגע ולפעמים היה מפחיד להסתכל לנוף למרגלות ההר אף על פי שבחלק מהזמן חלקו היה מכוסה עננים.
סוף סוף הגענו ל100 מ' האחרונים שאותם טיפסנו עם בגדים מיוחדים, כפפות ומסכה לאף. עלינו על השפיץ בחלקו העליון הוא היה סלעי מכוסה אבנים פריכות ולכן היה חשש מהידרדרות אבנים על/של מטפסים אחרים.
הגענו לפסגה מראה מפעים של אגן הר געש שמחלקו עולים גזים רעילים שהסבירו לנו מדוע ספקה לנו מסכה פילטר לאף, צילמנו מספר צילומים התרשמנו מהתצפית לעמק ובעיקר ברחנו מהגזים הרעילים/הבלתי נסבלים.
הירידה כבר הייתה סיפור אחר, ממנה פחדתי בהתחלה אבל מהר מאוד למדתי להנות. התחלנו את הירידה ב2700 וגלשנו על התחת עם ישבן פלסטיק עד 1200 מ' - היה כיף שכרגיל נגמר מהר.
עוד לא הספקנו להתאושש מהחוויה וכבר החלנו את ההכנות לעזיבת פוקון לטובת ואלפראיסו ששרש שמה מ Paradise Valley ועליה נכתוב בדף הבא...
חברים יקרים אנחנו כאילו קוראים ספר הרפתקאות. מקסים.
השבמחקשימרו על עצמכם. מתגעגעים
הפלדמנים