קניון קולקה 23-24.2.2016

קניון קולקה הינו הקניון השני העמוק ביותר בעולם, שיאו עומד על כ 4500מ' כפול מהגרנד קניון בארה"ב.
לקניון יצאנו ב 3:30 לפנות בוקר בקבוצה במטרה להגיע לתצפית הקונדורים בקרוז דה לה קונדור בסביבות 8:30 בבוקר שאז הסיכוי לראות ציפור גדולה זו במעטפה הוא הטוב ביותר.

מיד עם הגיענו התעופף לנגד עיננו ומעלינו קונדור המנצח את הטרמיקות של הקנין לצורך מעופו. הקונדורים היא הציפור שמגיעה לגובה הגבוה ביותר מכל ציפור אחרת כ 7500 מ'.
הסיור שאנו בחרנו היה של טרק בין יומיים שכלל:
ביום הראשון (לאחר הקונדורים) ירידה לתחתית הקניון - ירידה של כ 1000 מ', הליכה בין מס' כפרים ולינה בלודג' מדהים לאורך ריו קולקה הזורם בקרקעיתו.

ביום השני ב 5:00 לפנות בוקר החלנו בטיפוס ארוך ומפרך של כ 1100 מ' ב 5 קמ' טיפוס (מה שמעיד על השיפוע) ובסופו הגענו לכפר שנקרא קפקונדה. את הטיפוס היינו אמורים לסיים תוך 3.5 שעות ולהגיע לכפר לארוחת בוקר.
אני לא הייתי מצליחה לסיים את הסיוט הזה ללא עזרתו של מיקי. כל הזמן הוריד ממני מסע והעביר לתרמיל שלו, הלך מאחורי ודרבן אותי (ולפעמים גם הרגיז). בשעה האחרונה כל צעד לווה באויש ואוי ואוף ועוד ועוד היעיקר היה להוציא אויר שאולי יסייע ביצירת מומנטום. (לא לשכוח שהטיפוס היה בין 2100 ל 3200).
לא האמנתי כאשר ראתי לפני קבוצה של מטפסים יושבת על סלע ומודיעה: " העליה הסתיימה".

לאחר ארוחת בוקר עברנו בעמק קולקה ומשם המעיינות חמים לפני הכפר צ'יבאי, גם לרחצה אך בעיקר לשחרור השרירים התפוסים.

הגענו לארקיפה בשעות הערב.

ארקיפה 20--23. +. 25 לפברואר. 2016

המעבר לארץ חדשה טומן בחובו התרגשות סקרנות לחדש ולצד זה חששות מהחוסר נודע ומהנדרש  ללמוד ביחס לכללי ההתנהגות וההתנהלות במדינה אליה מגיעים.
אז זהו עוברים לפרו.
יצאנו ב 20.2 עם אוטובוס ב 9:00 בבוקר מקופהקבאנה בוליביה לארקיפה בפרו. נאמר לנו כי הנסיעה כולה אורכת 9 שעות ושיש החלפה של אוטובוס בפונו.
מעבר הגבול היה מהיר וחלק והנסיעה לפונו עברה כמתוכנן.

לא היינו מוכנים לכך כי החלפת האוטובוסים תכלול הפסקה של קרוב לשעתיים וכי האוטובוס איתו ניסע יהיה מסוג מערבלי הבטון (כפי שמיקי מגדיר). הנסיעה היתה קשה וקטע זה ארך 8 שעות כשמידי פעם עולים אנשים על האוטובוס למכור את מרכולתם. אחדים עושים זאת בעדינות דהיינו עוברים בין המושבים בשקט ומוכרים מאכל זה או אחר ואצל אחרים זה כרוך בהרצאה של קידום מכירות לתרופה כזו או אחרת. הפליא לעשות בחור שעלה לאוטובוס עם מיקרופון ונתן נאום ארוך בספרדית על נפלאות סחורתו. הכל ניתן לקנות במהלך הנסיעה זה פשוט מדהים.
הגענו לארקיפה ב 20:30 מרוטי עצבים, ורק מראות מרכז העיר בלילה רוממו את רוחנו.
ארקיפה, העיר השניה בגודלה בפרו הכוללת כמליון תושבים מוכרת גם בשם העיר הלבנה. הינה אתר מורשת של אונסקו בשל המבנים הקולוניאלים מהתקופה הספרדית ששמורים מאז המאה ה 16. לכל בנין סיפור שהולך אחורה מאות שנים. בנימין רבים בנויים בארכיטקטורה ספרדית שהושפעה מהשלטון הערבי בספרד דהיינו סביב חצר פנימית. כך שההיכרות עם העיר כוללת כניסה לחברות הפנימיים של הבניינים השונים. את סודותיה גילינו ב free tour שערכנומביוצנו הראשון בעיר והפך להיות כמעט מנהג שלנו בכל עיר אליה אנו מגיעים.
העיר, כמו כל עיר ספרדית, בנויה סביב פלזה מרכזית. במקרה זה פלאזה דה ארמס, כשסביבה קתדרלה ובניני ממשל.
התאהבנו באזור זה של העיר די מהר. מזג האויר לא האיר את פנינו, כנראה זאת המשמעות של להגיע בעונה הגשומה, ולצערנו, לא ראינו את הרי הגעש המקיפים את העיר.

השוק בעיר

ביקור במנזר סנטה קטלינה שיושב במרכז העיר הלבנה והוקם בסביבות 1600 ע"י עשירי העיר.

 המכבסה

קופקבנה ואי השמש 18-19.2.16

אז בסוף לא הצלחנו לעשות את דרך המוות.
הגענו ב 18.2 בטיסה מרורנבקה היישר לסוכנות שאמורה היתה לארגן לנו את היציאה לדרך המוות (נסיון שלישי) ולצערנן הרב שמענו כי השביתה אמנם הסתיימה אך לא סיימו לפנות את הכביש.
הוצע לנו לחכות יום נוסף , אך אנחנו בחרנו להמשיך לקובקבנה, מאחר ואף אחד לא יכול היה לאמר בודאות כי אכן הכביש יתפנה והרגשנו כי נתנו לחויה מיוחדת זו כבר די הזדמנויות.
תחילתה של הדרך היתה קשה מאד, נסענו בדרכים לא דרכים. נדמה לי שעברנו כ 40 ק"מ במהלך ארוך משעה עם אוטובוס שמזמן הקפיצים חדלו לפעול וההרגשה בתוכו היתה כשל מערבל בטון. לאחר פרק נסיעה זה הרווחנו נוף מרהיב ביופיו.

הגענו ל- Lago de winaymarka , והיינו אמורים לחצות במיצרי טיקינה המחברים בין אגם זה לאגם טיטיקקה.
נתבקשנו לרדת מהאוטובוס, ולגשת לקנות בשני בוליביאן כרטיס ל -Lancha.
אנחנו לא הבנו מה רוצים ואני ברב תמימותי חשבתי שהחברה מספקת ארוחת צהרים תמורת סכום זה ומיקי אומר לי " לא בא לי לאכול עכשיו". ברגע האחרון הבנו שאנו נדרשים לעלות על סירה מאחר מהאוטובוס עובר בלעדינו. לא ניתן היה לעצור את התקפת הצחוק של מיקי לאור השתלשלות זו.

קובקבנה עיירה חמודה מאד. מאורגנת ברובה סביב תיירות. המון הוסטלים ומסעדות מכל הסוגים פזורות בכל פינה.
עלינו לתצפית מדהימה על העיר והאגם בסרו קלבאריו- הר הצליבה שהמסע אליו מדמה את דרך הייסורים של ישו- ויה דולורוסה. ולמעשה זו דרך ייסורים לכל מי שמנסה לטפס לשם. מגיעים ממש על ארבע כשאחד הגורמים המרכזיים הוא הגובה הרב של כ 3700 מ'.
הנוף הנשקף משם שווה כל "ייסור".

במרכז העיירה קתדרלה מאד מיוחדת ואחרת ממה שפגשנו. על פי הכתובים משלבת בין סגנון ספרדי לערבי.

אי השמש אליו הפלגנו למחרת הינו גורם המשיכה המרכזי במקום. באי שרידים מתקופת האינקה וכפרים שונים הפזורים לאורכו. יש דרכים רבות לטייל בו, אנחנו בחרנו לעבור מצפונו עד דרומו בהליכה (כ 9 קמ). האי יפהפה, מלא מפרצים ונוף משגע. נהנינו מכל רגע במסע. שיא הגובה במסלול היה מעל 3800 מ' ובגבהים אלה כל שלב בטיפוס וכל צעד שעושים מורגש. נזקקנו ללא מעט הפסקות כדי להחזיר לעצמנו את הנשימה.