ככל שהרבנו לדבר עם המדריכים כך יותר ויותר הבנו כי הטיולים לפמפס ובעיקר לג'ונגלים החלו כתוצאה מספרו של יוסי גינסבורג " בחזרה לטאואיצ'י" בו הוא מגולל את סיפור היעלמותו והישרדותו בג'ונגלים של בוליביה במשך 26 יום.
התמזל מזלנו ויצאנו ללא תיירים נוספים ליומיים ג'ונגלים. מטרתנו היתה לחוות לראות להכיר ולטעום משהו מהצמחייה של הג'ונגלים של בוליביה. איתנו יצאו אלכס מדריך שגם הוא דובר עברית טובה מאד. טבחית מקסימה, קאנו עם מפעיל ובמחנה חיכה לנו אחראי המחנה. כך שהיינו מוקפים בארבעה.
היציאה לג'ונגלים מתחילה בנסיעה בת שעתיים לאורך ריו בני ולאחר מכןן ריו טאואיצ'י.
המחנה שהיווה את הבסיס ליציאה לטיולים שוכן בלב הג'ונגל.
מיד לאחר שהגענו ואכלנו צהרים, יצאנו לכמה שעות של טיול סביב המחנה. ראינו את הצמחייה הסבוכה, שמענו הסברים על העצים השונים וסגולות המרפא שלהם, עצי אנקונדה שמחבקים עצים אחרים לצורך צמיחתם, עצים המשמשים להרשמה האחרים לקחת ולבעיות עור שונות והצלחנו לראות גם קצת בעלי חיים, למדנו על הנמלים האדומות העוקצות המכונות נמלי אש וגם חשנו בכך, "נמלים של יוסי", שהיוו את עיקר תזונתו בחזרה מטאואיצ'י ועוד ועוד.
אלכס (המדריך) סיפר קצת על עצמו. אינדיאני (כך מגדיר את עצמו) נולד בג'ונגל בצפון בוליביה על גבול ברזיל, לאחד השבטים האינדיאנים. הבכור בן 10 ילדים. הוא מספר כי בפעם הראשונה שראה אדם לבן היה בן 10. הוא חשב שאלוהים בעצמו נגלה אליו, כל כך היה מופתע לראות אנשים בצבעים שונים מאלה שהכיר עד כה. הוא לא למד במסגרת מסודרת וכל מה שאסף זה מלמידה עצמית. אלכס בן 29, דובר 4 שפות, מסתובב בג'ונגל כפי שאנו מסתובבים בקניון, מכיר כל עץ, כל פרח וכל חרק. מכיר כל צליל בג'ונגל ומסוגל לזהות את החיה שמשמיעה אותו כמו גם את טביעות רגליה והצואה שלה. כמו כן הוא קלע לנו נרתיק למים ומניפה מסוגי דקלים שונים.
החוויה של לראות אותו מתנהל היתה מרתקת כמו הג'ונגל עצמו.
בלילה ניסינו את מזלנו שנית בדיג (ושוב ללא הצלחה) ולמחרת יצאנו לסיור באזור נוסף בג'ונגל בו בנוסף ליער יש מצוק אשר התוכים בחרו לבנות בנקיקים בו את ביתם.
לצערנו הרב גילינו מצבה של גיל, בחור ישראלי בן 22 שנפל ממצוק זה לפני 9 שנים. סיפור עצוב עצוב של חוסר זהירות.
החום היה רב כמו הפמפאס. אך ללא היתושים המפרידים כך שהצלחנו לשבת במחנה בחוץ ולהנות מהאוירה ומקריאת ספר ואף בלילה הצלחנו לישון ללא כילה מה שהפך את החוויה האנושית הרבה יותר.
כשחזרנו חיכתה לנו שוב החוויה המפנקת במלון מאיה.
התמזל מזלנו ויצאנו ללא תיירים נוספים ליומיים ג'ונגלים. מטרתנו היתה לחוות לראות להכיר ולטעום משהו מהצמחייה של הג'ונגלים של בוליביה. איתנו יצאו אלכס מדריך שגם הוא דובר עברית טובה מאד. טבחית מקסימה, קאנו עם מפעיל ובמחנה חיכה לנו אחראי המחנה. כך שהיינו מוקפים בארבעה.
היציאה לג'ונגלים מתחילה בנסיעה בת שעתיים לאורך ריו בני ולאחר מכןן ריו טאואיצ'י.
המחנה שהיווה את הבסיס ליציאה לטיולים שוכן בלב הג'ונגל.
מיד לאחר שהגענו ואכלנו צהרים, יצאנו לכמה שעות של טיול סביב המחנה. ראינו את הצמחייה הסבוכה, שמענו הסברים על העצים השונים וסגולות המרפא שלהם, עצי אנקונדה שמחבקים עצים אחרים לצורך צמיחתם, עצים המשמשים להרשמה האחרים לקחת ולבעיות עור שונות והצלחנו לראות גם קצת בעלי חיים, למדנו על הנמלים האדומות העוקצות המכונות נמלי אש וגם חשנו בכך, "נמלים של יוסי", שהיוו את עיקר תזונתו בחזרה מטאואיצ'י ועוד ועוד.
אלכס (המדריך) סיפר קצת על עצמו. אינדיאני (כך מגדיר את עצמו) נולד בג'ונגל בצפון בוליביה על גבול ברזיל, לאחד השבטים האינדיאנים. הבכור בן 10 ילדים. הוא מספר כי בפעם הראשונה שראה אדם לבן היה בן 10. הוא חשב שאלוהים בעצמו נגלה אליו, כל כך היה מופתע לראות אנשים בצבעים שונים מאלה שהכיר עד כה. הוא לא למד במסגרת מסודרת וכל מה שאסף זה מלמידה עצמית. אלכס בן 29, דובר 4 שפות, מסתובב בג'ונגל כפי שאנו מסתובבים בקניון, מכיר כל עץ, כל פרח וכל חרק. מכיר כל צליל בג'ונגל ומסוגל לזהות את החיה שמשמיעה אותו כמו גם את טביעות רגליה והצואה שלה. כמו כן הוא קלע לנו נרתיק למים ומניפה מסוגי דקלים שונים.
החוויה של לראות אותו מתנהל היתה מרתקת כמו הג'ונגל עצמו.
בלילה ניסינו את מזלנו שנית בדיג (ושוב ללא הצלחה) ולמחרת יצאנו לסיור באזור נוסף בג'ונגל בו בנוסף ליער יש מצוק אשר התוכים בחרו לבנות בנקיקים בו את ביתם.
לצערנו הרב גילינו מצבה של גיל, בחור ישראלי בן 22 שנפל ממצוק זה לפני 9 שנים. סיפור עצוב עצוב של חוסר זהירות.
החום היה רב כמו הפמפאס. אך ללא היתושים המפרידים כך שהצלחנו לשבת במחנה בחוץ ולהנות מהאוירה ומקריאת ספר ואף בלילה הצלחנו לישון ללא כילה מה שהפך את החוויה האנושית הרבה יותר.
כשחזרנו חיכתה לנו שוב החוויה המפנקת במלון מאיה.
כרגיל מרתק. מעניין איך המדריך למד את השפות ובעיקר איך למד את העברית. רק מהתיירים? המשיכו במסע המרתק שלכם וממש כייף לי לקרא ולהתעדכן. כמעט ולא צריך לנסע למקומות בהם הייתם...חיבוקים ושימרו על עצמכם.
השבמחק