לה פאס, שיש הטוענים כי היא הבירה הלא רשמית, היא בעצם שוק אחד גדול. בסיור מודרך שעשינו בעיר שמענו כי הבוליביאנים אינם ממהרים לקנות בסופרמרקט והשוק הינו המרחב בו הם עורכים את קניותיהם, אוכלים, מדברים ומרכלים וכן שופכים את ליבם. מעין מרחב קהילתי ( או מספרה ישראלית אופיינית לדברי מיקי).
את לה פאס לוקח זמן להכיר. היום הראשון שלנו בעיר נפל ביום סיום הקרנבל כשלמחרת היה יום חופשה.
זכינו לטעום קצת מהקרנבל בעיר שהוא שונה מאד מזה של אורורו.
ולמחרת הסתובבנו בעיר שוממה ( מלבד השוק התיירותי שעבד ברובו).
ביום השלישי כשהכל נפתח גילינו עיר תוססת דחוסה, עמוסה והומה אדם וכלי רכב.
מצאנו מגוון רחב של שווקים- ירקות, בשר, פרחים, אוכל, סדקית, קישוטים ל"סוכות" תחפושות. ולכל אחד רחוב משלו עם אין סוף דוכנים וחנויות המוכרות בדיוק אותו דבר.
אחד הדברים המעניינים שגילינו סביב סוגיה זו בסיור המאורגן התייחס לשוק הירקות בו כל דוכן דומה לשכנו. המדריכה סיפרה לנו כי לכל משפחה של "קסרה" מוכרת שרק אצלה היא קונה . קניה בדוכן אחר נחשבת הבגידה. ה"קסרה" עוברת בירושה בתוך המשפחה.
כשמסתובבים ברחובות מסוימים בלה פאס ניתן לחשוב שאנחנו אימפריה ושעברית היא שפה בינלאומית
יום אחד הקדשנו לאל אלטו, העיר העילית. ביקרנו בשוק יום חמישי ומשתרע על פני מס ק"מ וניתן למצוא בו הכל מכל כל.
צפינו בנוף המדהים לעבר לה פאס
וקינחנו בהיאבקות צ'וליטות ואנו חייבים לאמר כי התביישנו להיות בקהל, כל כך רדוד זה היה.
ביומנו האחרון בלהאס טיילנו ב valle del luna, אזור בעל תצורות נוף הנובעות מארוזיה של אדמת סלע חולית ומזכירות מערת נטיפים.
המשכנו בסיור בואדי על טרקטורון
האכזבה הגדולה היתה שלא הצלחנו להגיע לדרך המוות. הבלוקדרים- חוסמי הכבישים, תפסו אותנו גם פה והדרך חסומה. נקווה שהשביתה תסתיים בימים הקרובים ונצליח להרויח חוויה זו אחרי הפמפאס.
את לה פאס לוקח זמן להכיר. היום הראשון שלנו בעיר נפל ביום סיום הקרנבל כשלמחרת היה יום חופשה.
זכינו לטעום קצת מהקרנבל בעיר שהוא שונה מאד מזה של אורורו.
ולמחרת הסתובבנו בעיר שוממה ( מלבד השוק התיירותי שעבד ברובו).
ביום השלישי כשהכל נפתח גילינו עיר תוססת דחוסה, עמוסה והומה אדם וכלי רכב.
מצאנו מגוון רחב של שווקים- ירקות, בשר, פרחים, אוכל, סדקית, קישוטים ל"סוכות" תחפושות. ולכל אחד רחוב משלו עם אין סוף דוכנים וחנויות המוכרות בדיוק אותו דבר.
אחד הדברים המעניינים שגילינו סביב סוגיה זו בסיור המאורגן התייחס לשוק הירקות בו כל דוכן דומה לשכנו. המדריכה סיפרה לנו כי לכל משפחה של "קסרה" מוכרת שרק אצלה היא קונה . קניה בדוכן אחר נחשבת הבגידה. ה"קסרה" עוברת בירושה בתוך המשפחה.
כשמסתובבים ברחובות מסוימים בלה פאס ניתן לחשוב שאנחנו אימפריה ושעברית היא שפה בינלאומית
יום אחד הקדשנו לאל אלטו, העיר העילית. ביקרנו בשוק יום חמישי ומשתרע על פני מס ק"מ וניתן למצוא בו הכל מכל כל.
צפינו בנוף המדהים לעבר לה פאס
וקינחנו בהיאבקות צ'וליטות ואנו חייבים לאמר כי התביישנו להיות בקהל, כל כך רדוד זה היה.
ביומנו האחרון בלהאס טיילנו ב valle del luna, אזור בעל תצורות נוף הנובעות מארוזיה של אדמת סלע חולית ומזכירות מערת נטיפים.
המשכנו בסיור בואדי על טרקטורון
האכזבה הגדולה היתה שלא הצלחנו להגיע לדרך המוות. הבלוקדרים- חוסמי הכבישים, תפסו אותנו גם פה והדרך חסומה. נקווה שהשביתה תסתיים בימים הקרובים ונצליח להרויח חוויה זו אחרי הפמפאס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה