כל כך קיווינו שהמטוס יצא בזמן. להגיע למצב בו הכל מתנהל כמו שתוכנן פה בבוליביה זה תמיד נס.
ארגנו לעצמנו תוכנית מורכבת. טיסה לרורנבאקה, יציאה ל 3 ימים לפמפאס, לילה הפוגה ברורנבאקה ויציאה ליומיים ג'ונגלים, לילה נוסף של הפוגה ברורנבאקה וטיסה ללה פאס. חששנו שמשהו התפספס ויגרור אחריו כמגדל קלפים שינויים נוספים. אך לא ידענו איזו הפתעה ומתי תצוץ.
המונית שחיכתה לנו ב 5:30 בבוקר לילד ההוסטל היתה הפתעה חיובית ראשונה. הגענו לשדה בזמן ועשינו צ'ק אין לטיסה. אני כהרגלי ביקשתי מקום ישיבה במעבר והדיילת אמרה שכל המושבים הם חלון ומעבר. הבנתי כי המטוס אינו גדול ומורכב משתי שורות של שני מושבים כל אחד כשהמעבר בינהן. נקראנו לטיסה כמה דקות לפני הזמן והכל נראה בכיוון הנכון.
עם היציאה למטוס הפנו אותנו ברגל למטוס קטן בצד המסלול....כן מטוס של כ 20 מקומות. חשבתי עד כמה מגוחכת הייתי כשביקשתי מושב במעבר.
לאחר נשימות עמוקות עלינו למטוס. התמקמנו ובאמצעות דמיון מודרך הצלחנו להרגיש טוב.
המטוס התארגן להמראה, נכנס לתאוצה...הנה עוד רגע וגלגליו עוזבים את המסלול...ולפתע עצירה. הטייס מודיע על בעיה באורות, וחזרנו לשדה ושם נתבקשנו לרדת ולחכות להודעה. לא אעמיס בחששות ובמחשבות שמסתובבות ברגעים אלה. ניצבה לפנינו שעה ארוכה של ציפייה ושל מחשבות: " לעלות/לא לעלות". סוף טוב הכל טוב. הטיסה יצאה, אנחנו הצלחנו להתגבר (לא בקלות) ולהנות מהמראות שניתגלו מחלון המטוס, הנופים המרהיבים: החל מההרים המושלגים והגבוהים שהמטוס טס בערך בגובה שלהם ועד למעבר לג'ונגלים המיוערים של צפון בוליביה.
בשדה. חיכו לנו חברה שהביאו אותנו לחברת הטיולים איתם אמורים היינו לצאת לפמפאס, ואנו קיווינו כי תלאותנו מאחורינו.
אך לא כך היה. החברה רצתה להוציא אותנו בג'ונגלים במקום לפמפס, עם סיפורים אינסופיים כמה זה לטובתינו. אלא שהסתבר שהגיעה אליהם קבוצה של 8 (שהיא קבוצה מלאה) ומאחר שסגרנו איתם לפניהם לא היה לנו מקום.
קצת התעקשות, קצת עמידה על הרגליים האחוריות והנה אנחנו יחד עם בחור נוסף שוודי - קבוצה קטנה ואינטימית, יוצאים לדרך ( בהמשך הצטרפה אלינו שני, פליטה מקבוצת ה 8 , ישראלים, שנשברו לאחר יום וחצי וביקשו לחזור לרורנבאקה.
מרורנבקה נסענו בג'יפ, שלושת המטיילים הטבחית ומדריך, הנסיעה הייתה לכיוון כפר הנקרא סנטה רוסה השוכן לגדת נהר היקומה המסתעף לאמזונאס.
לאחר שעתיים נסיעה נפגשנו עם המדריך שיילווה אותנו בשלושת הימים הבאים. המדריך הציג את עצמו באנגלית טובה ושאל כל אחד מאיתנו מאין הגיע, וכששמע שאנו מישראל, פצח בעברית קולחת.
יצאנו עם הקאנו מסנטה רוסה למעמקי ביצות הפאמפס, המדריך המכונה רמבו (עינר), הטבחית ואנחנו - שלושת המטיילים.
קיבלנו הנחיה מהמדריך בתחילת ההפלגה, לפקוח עיניים ולצפות לכל הכיוונים, ואכן כבר עם תחילת ההפלגה ראינו מספר רב של בעלי חיים,
עופות ממינים שונים דולפינים, תנינים , צבי מים, במבי שוחה, פירנאות,
קופים מסוגים שונים וקופיברה שהוא עכבר גדול.
כל בעלי החיים הללו הגיעו בליווי של אינספור יתושים הרוחשים באיזור.
הטיול בפאמפאס בנוי סביב מחנה במעלה נהר היקומה, בו אנו ממוקמים, ויציאה לפעילויות ממנו, ביום הראשון שטנו בנהר, צפינו בשקיעה, ובחזרה בלילה הערנו על גדת הנהר עם פנסים לקלוט ולזהות נצנוצי עיניים של תנינים המשחרים לטרף.
למחרת חיפשנו נחשי אנקונדות בביצה אך העלינו חרס בידינו, יותר מאוחר יצאנו לשחיה עם הדולפינים הוורודים, הדולפינים והתנינים אינם חיים באותם מקומות, לכן היכן שהמקום מוגדר כטריטוריה של הדולפינים - אין חשש מתנינים.
ביום האחרון יצאנו לדוג פירנאות ואחכ ארוחת צהרים במחנה וחזרה לסנטה רוסה ומשם לרורנאבאקה.
שלושת הימים היו מקסימים והיו יכולים לעבור בכיף ענק אילמלא ההתמודדות הממושכת עם הכמויות העצומות של היתושים שלמרות כמויות האלתוש השונים כולנו יצאנו משם עקוצים ומצוצים, הקבוצה הישראלית של 8 המטיילים המוזכרת לעיל והתנהלה במקביל לנו, חזרה לאחר יומיים מחוסר יכולת להתמודד עם מטרידים אלה.
התינוק הגדול חיכה לנו עם החזרה. על פי התוכנית היה לנו לילה בעיר מרורנבקה לפני היציאה לג'ונגלים. לא ידענו היכן ישכנו אותנו וקיוינו שיהיו לנו שרותים ומקלחות בחדר. לא ניתן לתאר את הפתעתנו כשהגענו למקום מפנק זה. האמת שהפוגה זו היתה קריטית לקראת המסע לג'ונגלים.
ארגנו לעצמנו תוכנית מורכבת. טיסה לרורנבאקה, יציאה ל 3 ימים לפמפאס, לילה הפוגה ברורנבאקה ויציאה ליומיים ג'ונגלים, לילה נוסף של הפוגה ברורנבאקה וטיסה ללה פאס. חששנו שמשהו התפספס ויגרור אחריו כמגדל קלפים שינויים נוספים. אך לא ידענו איזו הפתעה ומתי תצוץ.
המונית שחיכתה לנו ב 5:30 בבוקר לילד ההוסטל היתה הפתעה חיובית ראשונה. הגענו לשדה בזמן ועשינו צ'ק אין לטיסה. אני כהרגלי ביקשתי מקום ישיבה במעבר והדיילת אמרה שכל המושבים הם חלון ומעבר. הבנתי כי המטוס אינו גדול ומורכב משתי שורות של שני מושבים כל אחד כשהמעבר בינהן. נקראנו לטיסה כמה דקות לפני הזמן והכל נראה בכיוון הנכון.
עם היציאה למטוס הפנו אותנו ברגל למטוס קטן בצד המסלול....כן מטוס של כ 20 מקומות. חשבתי עד כמה מגוחכת הייתי כשביקשתי מושב במעבר.
לאחר נשימות עמוקות עלינו למטוס. התמקמנו ובאמצעות דמיון מודרך הצלחנו להרגיש טוב.
המטוס התארגן להמראה, נכנס לתאוצה...הנה עוד רגע וגלגליו עוזבים את המסלול...ולפתע עצירה. הטייס מודיע על בעיה באורות, וחזרנו לשדה ושם נתבקשנו לרדת ולחכות להודעה. לא אעמיס בחששות ובמחשבות שמסתובבות ברגעים אלה. ניצבה לפנינו שעה ארוכה של ציפייה ושל מחשבות: " לעלות/לא לעלות". סוף טוב הכל טוב. הטיסה יצאה, אנחנו הצלחנו להתגבר (לא בקלות) ולהנות מהמראות שניתגלו מחלון המטוס, הנופים המרהיבים: החל מההרים המושלגים והגבוהים שהמטוס טס בערך בגובה שלהם ועד למעבר לג'ונגלים המיוערים של צפון בוליביה.
בשדה. חיכו לנו חברה שהביאו אותנו לחברת הטיולים איתם אמורים היינו לצאת לפמפאס, ואנו קיווינו כי תלאותנו מאחורינו.
אך לא כך היה. החברה רצתה להוציא אותנו בג'ונגלים במקום לפמפס, עם סיפורים אינסופיים כמה זה לטובתינו. אלא שהסתבר שהגיעה אליהם קבוצה של 8 (שהיא קבוצה מלאה) ומאחר שסגרנו איתם לפניהם לא היה לנו מקום.
קצת התעקשות, קצת עמידה על הרגליים האחוריות והנה אנחנו יחד עם בחור נוסף שוודי - קבוצה קטנה ואינטימית, יוצאים לדרך ( בהמשך הצטרפה אלינו שני, פליטה מקבוצת ה 8 , ישראלים, שנשברו לאחר יום וחצי וביקשו לחזור לרורנבאקה.
מרורנבקה נסענו בג'יפ, שלושת המטיילים הטבחית ומדריך, הנסיעה הייתה לכיוון כפר הנקרא סנטה רוסה השוכן לגדת נהר היקומה המסתעף לאמזונאס.
לאחר שעתיים נסיעה נפגשנו עם המדריך שיילווה אותנו בשלושת הימים הבאים. המדריך הציג את עצמו באנגלית טובה ושאל כל אחד מאיתנו מאין הגיע, וכששמע שאנו מישראל, פצח בעברית קולחת.
יצאנו עם הקאנו מסנטה רוסה למעמקי ביצות הפאמפס, המדריך המכונה רמבו (עינר), הטבחית ואנחנו - שלושת המטיילים.
עופות ממינים שונים דולפינים, תנינים , צבי מים, במבי שוחה, פירנאות,
קופים מסוגים שונים וקופיברה שהוא עכבר גדול.
כל בעלי החיים הללו הגיעו בליווי של אינספור יתושים הרוחשים באיזור.
הטיול בפאמפאס בנוי סביב מחנה במעלה נהר היקומה, בו אנו ממוקמים, ויציאה לפעילויות ממנו, ביום הראשון שטנו בנהר, צפינו בשקיעה, ובחזרה בלילה הערנו על גדת הנהר עם פנסים לקלוט ולזהות נצנוצי עיניים של תנינים המשחרים לטרף.
למחרת חיפשנו נחשי אנקונדות בביצה אך העלינו חרס בידינו, יותר מאוחר יצאנו לשחיה עם הדולפינים הוורודים, הדולפינים והתנינים אינם חיים באותם מקומות, לכן היכן שהמקום מוגדר כטריטוריה של הדולפינים - אין חשש מתנינים.
ביום האחרון יצאנו לדוג פירנאות ואחכ ארוחת צהרים במחנה וחזרה לסנטה רוסה ומשם לרורנאבאקה.
שלושת הימים היו מקסימים והיו יכולים לעבור בכיף ענק אילמלא ההתמודדות הממושכת עם הכמויות העצומות של היתושים שלמרות כמויות האלתוש השונים כולנו יצאנו משם עקוצים ומצוצים, הקבוצה הישראלית של 8 המטיילים המוזכרת לעיל והתנהלה במקביל לנו, חזרה לאחר יומיים מחוסר יכולת להתמודד עם מטרידים אלה.
התינוק הגדול חיכה לנו עם החזרה. על פי התוכנית היה לנו לילה בעיר מרורנבקה לפני היציאה לג'ונגלים. לא ידענו היכן ישכנו אותנו וקיוינו שיהיו לנו שרותים ומקלחות בחדר. לא ניתן לתאר את הפתעתנו כשהגענו למקום מפנק זה. האמת שהפוגה זו היתה קריטית לקראת המסע לג'ונגלים.
עכשיו היתושים בארץ יהיו קטנים עליכם. ואולי חביבים.
השבמחק