הדרך לפוטוסי מאויוני התגלתה כדרך יפהפיה שלא נופלת מהקרטרה אוסטראל ושאר הדרכים הנחשבות בהם היינו ולמראות העייפות הגדולה לאחר סיום טיול הג'יפים מצאנו את עצמנו רתוקים לחלון האוטובוס עד השקיעה המדהימה.
כשירד החושך והיינו קרובים קרובים ליעד התחילו עצירות מוזרות שאת פשרם לא הבנו בשלב, עד שלאחר כחצי שעה נכנס הנהג להודיע כי משאיות חוסמות את הכניסה לעיר ואנו צריכים לרדת לקחת את חפצנו ולצעוד לכיוון העיר, כל זה תחת טפטוף טורדני . הקמ' שהבטיח התארך לעוד ועוד כשלמעשה מצאנו את עצמנו עם קבוצת תיירים נוספת מחפשת את הדרך להגיע למקום בו נוכל למצוא מונית שתיקח אותנו למרכז העיר.
גם נהגי המוניות לא האירו לנו פנים. המונית בראשונה הבטיחה שהגענו למרכז העיר ולאחר שוטטות לחיפוש הוסטל, הבנו כי אנו לגמרי בפרברים.
לא נתאר את המקום שהגענו אליו, רק נאמר שעבר עלינו לילה של שינה טובה.
המסע לא הסתיים, היינו צריכים למצוא את הדרך לצאת מטופיסה למחרת בערב לכיוון אורורו לקרנבל.
בבוקר, רעננים הרבה יותר הגענו לתחנת האוטובוס וגילינו כי רב החברות לא יוצאות בשל חסימת הכבישים. מאחר שאת תרבות העולם השלישי אנחנו כבר מכירים, היה ברור לנו שנמצא מישהו או חברה כלשהי שתצא מהעיר בלילה. וכך היה. התוכנית היתה להעלות אותנו על אוטובוס שיקח אותנו עד למחסום , לעבור את המחסום עם הציוד עלינו עד לאוטובוס שיחכה לאחריו ולהמשיך לאורורו. למזלינו, חשוב כחלק מנפלאות עולם זה, המחסום היה פתוח ונסענן באוטובוס מרווח - מושבי לינה - cama, עד אורורו.
פוטוסי הוכרה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו בסוף המאה ה- 20. העיר היתה מרכז כריית כסף ומרכז להטבעת מטבעות של הקולוניה הספרדית, מה שהפך אותה לעיר עשירה מאד בשנים אלה. כל זאת ניכר במבנים הקולוניאלים המרובים במרכזה ובארכיטקטורה עשירה. את רב היום ניצלנו להסתובבות בעיר ובסמטאותיה, והרווחנו קצת את הפסטיבל המקומי.
.
עמדת ממכר לבלוני מים, הנשים מכינות את התחמושת, מוכרות אותם הדרושים והחברה מגיל 3 עד 30 משליכים אותם אחד על השני, נעזרים
בתותחי מים וקצף הידועים לשימצה במחוזותינו
הכנסיה שאל מגדל הפעמונים שלה טיפסנו אח"כ (4100 מ')
עורות למכירה בשוק הקצבים
עלינו לתצפית על העיר וסביבתה מראש כנסייה
גגות הבתים וההרים סביב
ביקרנו במוזיאון וארמון קאסה נסיונאל דה לה מונדה, ששימש מטבעה פעילה עד 1951 ואוצר בתוכו את ההסטוריה של טביעת הכסף בעיר.
ממכונת הטבעה
הכח המניע את מכונות ההטבעה - פרדים
קטר קיטור ששימש להפצת התוצרת
קינחנו בארוחת ערב בפאב 4060, המציין את גובהו מעל פני הים
נאלצנו להסתפק בביקור קצר, יום אחד, בפוטוסי המענינת - רצינו להגיע לחגיגות הקרנבל באורורו.
כשירד החושך והיינו קרובים קרובים ליעד התחילו עצירות מוזרות שאת פשרם לא הבנו בשלב, עד שלאחר כחצי שעה נכנס הנהג להודיע כי משאיות חוסמות את הכניסה לעיר ואנו צריכים לרדת לקחת את חפצנו ולצעוד לכיוון העיר, כל זה תחת טפטוף טורדני . הקמ' שהבטיח התארך לעוד ועוד כשלמעשה מצאנו את עצמנו עם קבוצת תיירים נוספת מחפשת את הדרך להגיע למקום בו נוכל למצוא מונית שתיקח אותנו למרכז העיר.
גם נהגי המוניות לא האירו לנו פנים. המונית בראשונה הבטיחה שהגענו למרכז העיר ולאחר שוטטות לחיפוש הוסטל, הבנו כי אנו לגמרי בפרברים.
לא נתאר את המקום שהגענו אליו, רק נאמר שעבר עלינו לילה של שינה טובה.
המסע לא הסתיים, היינו צריכים למצוא את הדרך לצאת מטופיסה למחרת בערב לכיוון אורורו לקרנבל.
בבוקר, רעננים הרבה יותר הגענו לתחנת האוטובוס וגילינו כי רב החברות לא יוצאות בשל חסימת הכבישים. מאחר שאת תרבות העולם השלישי אנחנו כבר מכירים, היה ברור לנו שנמצא מישהו או חברה כלשהי שתצא מהעיר בלילה. וכך היה. התוכנית היתה להעלות אותנו על אוטובוס שיקח אותנו עד למחסום , לעבור את המחסום עם הציוד עלינו עד לאוטובוס שיחכה לאחריו ולהמשיך לאורורו. למזלינו, חשוב כחלק מנפלאות עולם זה, המחסום היה פתוח ונסענן באוטובוס מרווח - מושבי לינה - cama, עד אורורו.
פוטוסי הוכרה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו בסוף המאה ה- 20. העיר היתה מרכז כריית כסף ומרכז להטבעת מטבעות של הקולוניה הספרדית, מה שהפך אותה לעיר עשירה מאד בשנים אלה. כל זאת ניכר במבנים הקולוניאלים המרובים במרכזה ובארכיטקטורה עשירה. את רב היום ניצלנו להסתובבות בעיר ובסמטאותיה, והרווחנו קצת את הפסטיבל המקומי.
.
עמדת ממכר לבלוני מים, הנשים מכינות את התחמושת, מוכרות אותם הדרושים והחברה מגיל 3 עד 30 משליכים אותם אחד על השני, נעזרים
בתותחי מים וקצף הידועים לשימצה במחוזותינו
ביקרנו במוזיאון וארמון קאסה נסיונאל דה לה מונדה, ששימש מטבעה פעילה עד 1951 ואוצר בתוכו את ההסטוריה של טביעת הכסף בעיר.
נראה כאילו זה לקוח מאיזה סרט מערבון מקסיקני .. :-)
השבמחק