הנסיעה לסלטה שברה שיא נוסף בזמן שהיה באוטובוס. הגענו אליה מאיגוואסו לאחר 24 שעות.
סלטה הזכירה לנו מאד את אנטיגואה בגואטמלה, הבתים החד קומתיים בצבעים השונים ובסגנון בנייה ספרדי. רבים מהמקומיים שונים במראם מאלה להם הורגלנו בשאר המדינה, הקוים האינדיאנים נעשו נפוצים יותר וכך גם הסחורה שנמכרה בשוק. המרכז של העיר מאד קטן וכמו שנכתב בכל ספרי הטיול ובבלוגים השונים, די לבלות בה יום ולנצל את הזמן לנופים ולמראות שסביבה, זה מה שבחרנו גם אנחנו לעשות.
הנה כמה ממראות העיר
שכרנו אוטו לשלושה ימים, והאמת שהיה קשה מאד לבחור מה מבין כל האפשרויות נעשה, הכל נראה מדהים ושונה.
יצאנו לצפון למחוז חוחוי לקבראדה דה אומוואקה. Qwebrada de Humahuaca, אזור של הרים צבעוניים בעלי תצורות סלע מיוחדות ועל חלקם קקטוסים ענקיים בני עשרות שנים ואולי מעבר לכך.
הרים אלה עוטפים עמק פורה שבו ישובים ססגוניים של בני שבט הקצ'ואה או בשפתו של מיקי, שבט אדומי העור. כפרים אלה מדמים בצורה הקרובה ביותר את החיים בארגנטינה לפני כניסתם של האירופאים. חשוב לציין שכמו שקורה לרבות מה תרבויות האותנטיות, הן הופכות למעין מלכודת תיירותית שלעיתים קשה להפריד בין מה נעשה לצורך משיכת התיירים ומהו אוטנטי. בכל מקרה חשוב לציין כי החוויה מרתקת.
מבין הכפרים בחרנו להיכנס לשלושה
הראשון היה כפר פורמאמארקה purmamarca, הקטן מבין כפרי בעמק ממנו יצאנו לטיול קטן לצפייה בהרים הצבעוניים שסביבו. ההר האדום היושב מעל הכפר נקרא הר שבעת הצבעים.
הכפר השני אליו נסענו ובו גם ישנו, הינו הכפר שנחשב לבירת העמק ונקרא אומאווקה Humahuaca, גולת הכותרת של הכפר הינו הר 14 הצבעים שכדי להגיע אליו יש ליסוע במסלול עפר קשה שרובו טיפוס (מ 2500 ל 3000) ואורכו 24 ק"מ, היוצא מפאתי הכפר לכיוון ההרים.
המראה שנגלה לנו כשהגענו לאחר שעה של נסיעה מורטת עצבים היה עוצר נשימה.
בערב יצאנו לאכול במסעדה מקומית וזכינו להופעה חיה מדהימה עם נגנים מקומיים.
הכפר השלישי , שיושב בין פוממרקה לאומווקה, נקרא טילקארה Tilcara, התכוננו לטרק בין 14 ק"מ למקום שנקרא "גרונו של השטן" (כמו באיגואסו) - מפל הנשפך לתוך נקיק צר של קניון יפהפה. כשהגענו למקום גילינו שניתן להגיע אליו גם ברכב , וכמובן שבחרנו באופציה זו. בדיעבד כשראינו את מסלולו ההליכה, שרובו היה שביל צר לאורך הקניון העמוק, שמחנו שעלינו ברכב (שגם במהלך הנסיעה בו התהפכה הבטן כמה פעמים בשל התהום לידנו).
הרווחנו הופעת פולקלור אינדיאנית
טיפסנו גם אל מקום שנקרא "אל פוקרה" - המצודה, שיחזור של כפר עתיק. בעיננו משוחזר מדי ומיותר.
את היום האחרון בילינו בפארק לאומי הנקרא " פארק נאשיונאל קאלילגואה", פארק של יערות גשם עבותים ובעל חום ולחות טרופים המהווים כר גידול לצמחייה המיוחדת. הפארק מכיל ריכוז של זני ציפורים ובעלי חיים שלא ניתן לראות בשאר המדינה.
אחד הדברים המרתקים הינו המעבר בין הנוף ומזג האויר של העמק שהינו חם ויבש לבין הפארק שבו הלחות היתה כמעט בלתי נסבלת.
ראינו מס בעלי חיים (הצילומים די מורכבים) ובעיקר יצאנו מרוצים אך מצוצים מכמויות היתושים שחגגו עלינו במשך כל היום.
סלטה הזכירה לנו מאד את אנטיגואה בגואטמלה, הבתים החד קומתיים בצבעים השונים ובסגנון בנייה ספרדי. רבים מהמקומיים שונים במראם מאלה להם הורגלנו בשאר המדינה, הקוים האינדיאנים נעשו נפוצים יותר וכך גם הסחורה שנמכרה בשוק. המרכז של העיר מאד קטן וכמו שנכתב בכל ספרי הטיול ובבלוגים השונים, די לבלות בה יום ולנצל את הזמן לנופים ולמראות שסביבה, זה מה שבחרנו גם אנחנו לעשות.
הנה כמה ממראות העיר
שכרנו אוטו לשלושה ימים, והאמת שהיה קשה מאד לבחור מה מבין כל האפשרויות נעשה, הכל נראה מדהים ושונה.
יצאנו לצפון למחוז חוחוי לקבראדה דה אומוואקה. Qwebrada de Humahuaca, אזור של הרים צבעוניים בעלי תצורות סלע מיוחדות ועל חלקם קקטוסים ענקיים בני עשרות שנים ואולי מעבר לכך.
הרים אלה עוטפים עמק פורה שבו ישובים ססגוניים של בני שבט הקצ'ואה או בשפתו של מיקי, שבט אדומי העור. כפרים אלה מדמים בצורה הקרובה ביותר את החיים בארגנטינה לפני כניסתם של האירופאים. חשוב לציין שכמו שקורה לרבות מה תרבויות האותנטיות, הן הופכות למעין מלכודת תיירותית שלעיתים קשה להפריד בין מה נעשה לצורך משיכת התיירים ומהו אוטנטי. בכל מקרה חשוב לציין כי החוויה מרתקת.
מבין הכפרים בחרנו להיכנס לשלושה
הראשון היה כפר פורמאמארקה purmamarca, הקטן מבין כפרי בעמק ממנו יצאנו לטיול קטן לצפייה בהרים הצבעוניים שסביבו. ההר האדום היושב מעל הכפר נקרא הר שבעת הצבעים.
הכפר השני אליו נסענו ובו גם ישנו, הינו הכפר שנחשב לבירת העמק ונקרא אומאווקה Humahuaca, גולת הכותרת של הכפר הינו הר 14 הצבעים שכדי להגיע אליו יש ליסוע במסלול עפר קשה שרובו טיפוס (מ 2500 ל 3000) ואורכו 24 ק"מ, היוצא מפאתי הכפר לכיוון ההרים.
המראה שנגלה לנו כשהגענו לאחר שעה של נסיעה מורטת עצבים היה עוצר נשימה.
בערב יצאנו לאכול במסעדה מקומית וזכינו להופעה חיה מדהימה עם נגנים מקומיים.
הכפר השלישי , שיושב בין פוממרקה לאומווקה, נקרא טילקארה Tilcara, התכוננו לטרק בין 14 ק"מ למקום שנקרא "גרונו של השטן" (כמו באיגואסו) - מפל הנשפך לתוך נקיק צר של קניון יפהפה. כשהגענו למקום גילינו שניתן להגיע אליו גם ברכב , וכמובן שבחרנו באופציה זו. בדיעבד כשראינו את מסלולו ההליכה, שרובו היה שביל צר לאורך הקניון העמוק, שמחנו שעלינו ברכב (שגם במהלך הנסיעה בו התהפכה הבטן כמה פעמים בשל התהום לידנו).
הרווחנו הופעת פולקלור אינדיאנית
טיפסנו גם אל מקום שנקרא "אל פוקרה" - המצודה, שיחזור של כפר עתיק. בעיננו משוחזר מדי ומיותר.
את היום האחרון בילינו בפארק לאומי הנקרא " פארק נאשיונאל קאלילגואה", פארק של יערות גשם עבותים ובעל חום ולחות טרופים המהווים כר גידול לצמחייה המיוחדת. הפארק מכיל ריכוז של זני ציפורים ובעלי חיים שלא ניתן לראות בשאר המדינה.
אחד הדברים המרתקים הינו המעבר בין הנוף ומזג האויר של העמק שהינו חם ויבש לבין הפארק שבו הלחות היתה כמעט בלתי נסבלת.
ראינו מס בעלי חיים (הצילומים די מורכבים) ובעיקר יצאנו מרוצים אך מצוצים מכמויות היתושים שחגגו עלינו במשך כל היום.
ואני חשבתי שאתם בדרך לבוליביה... בסלטה... חוחוי... מזכיר לי את שיעורי ההיסטוריה והגאוגרפיה של היסודי.... בחיים לא הייתי בכל האיזור ההוא -רק שמעתי וקראתי. נראה שאתם תכירו בטיול הזה את ארץ הולדתי יותר טוב ממני! ממש עושה חשק, נראה שאתם טועמים מכל צבעיה, ריחותיה ומאכליה של הארץ היפה והרב גונית הזו. תמשיכו לספוג ולשתף. תענוג. תשמרו על עצמכם 😘
השבמחקתענוג איזה מראות. תהנו והזהרו...
השבמחק